חמש שנים של טיפול הורמונלי אחרי סרטן שד: תופעות הלוואי שלא מספרים עליהן מראש ואיך מתמודדים איתן

סיום הניתוח, ההקרנות ולעתים גם הכימותרפיה מרגיש לרבות כמו קו סיום. אבל אצל רוב הנשים עם סרטן שד שרגיש להורמונים, זה רק תחילתו של שלב ארוך ושקט יותר: טיפול הורמונלי יומי בכדור, שנמשך חמש שנים ולעתים שבע עד עשר. הטיפול הזה הוא אחד הכלים החזקים ביותר למניעת חזרה של המחלה. ועדיין, מחקרים מראים שחלק ניכר מהנשים מפסיקות אותו לפני הזמן, בעיקר בגלל תופעות לוואי שאיש לא הכין אותן אליהן.

שני סוגי הטיפול

טמוקסיפן חוסם את פעולת האסטרוגן על תאי הגידול, ומשמש גם לפני גיל המעבר וגם אחריו. מעכבי ארומטאז, כמו לטרוזול, אנסטרוזול ואקסמסטן, מפחיתים את ייצור האסטרוגן בגוף, ומשמשים בעיקר אחרי גיל המעבר, או לפניו בשילוב עם דיכוי פעילות השחלות. לכל אחד מהם פרופיל תופעות לוואי משלו.

תופעות הלוואי השכיחות

• גלי חום והזעות לילה: שכיחים בשני סוגי הטיפול, ועלולים לפגוע בשינה.
• כאבי מפרקים ושרירים: בעיקר במעכבי ארומטאז, ומופיעים אצל חלק ניכר מהנשים. אלה הסיבה השכיחה ביותר להפסקת הטיפול.
• דלדול עצם: במעכבי ארומטאז, בגלל הירידה באסטרוגן.
• יובש בנרתיק ושינויים בחשק המיני.
• עייפות, שינויים במצב הרוח והפרעות שינה.
• בטמוקסיפן: הפרשות מהנרתיק, שינויים במחזור אצל נשים צעירות, וסיכון מוגבר מעט לקרישי דם ולשינויים ברירית הרחם.

סימנים שמחייבים פנייה לרופא

• דימום וגינלי אחרי גיל המעבר, אצל נשים שנוטלות טמוקסיפן.
• נפיחות וכאב ברגל, קוצר נשימה פתאומי או כאב בחזה, שעלולים להעיד על קריש דם.
• שינויים בראייה.
• מצב רוח ירוד מתמשך, חרדה משמעותית או מחשבות קשות.

מה עוזר

לכאבי מפרקים: פעילות גופנית סדירה, ובמיוחד שילוב של אימון אירובי וכוח, הפחיתה כאבי מפרקים במחקרים בנשים שנוטלות מעכבי ארומטאז. גם דיקור סיני נמצא יעיל בניסוי מבוקר גדול. כשהכאבים קשים, הרופא יכול להציע מעבר בין מעכבי ארומטאז שונים או מעבר לטמוקסיפן.

לגלי חום: שכבות ביגוד, הימנעות ממזונות חריפים ומאלכוהול, ולעתים טיפולים תרופתיים לא הורמונליים. חשוב לדעת שחלק מהתרופות נוגדות הדיכאון עלולות להחליש את השפעת הטמוקסיפן, ולכן הבחירה בתרופה לגלי חום צריכה להיעשות עם הרופא.

לעצם: בדיקת צפיפות עצם בתחילת הטיפול במעכבי ארומטאז ובמהלכו, סידן וויטמין D, פעילות גופנית עם נשיאת משקל, ולעתים תרופות לחיזוק העצם.

ליובש בנרתיק: תכשירי לחות וחומרי סיכה שאינם הורמונליים. טיפולים הורמונליים מקומיים נשקלים רק בהתייעצות עם האונקולוג.

למצב הרוח ולעייפות: שיחה עם הצוות, תמיכה רגשית, קבוצות תמיכה, פעילות גופנית ושינה מסודרת.

למה לא להפסיק לבד

הפסקה מוקדמת של הטיפול ההורמונלי קשורה במחקרים לסיכון מוגבר לחזרת המחלה. לכן, כשתופעות הלוואי קשות, הצעד הנכון הוא לדבר עם הרופא ולא להפסיק בשקט. כמעט תמיד יש מה לעשות: לשנות תרופה, להוסיף טיפול תומך, להתאים מינון או לתת הפסקה קצרה ומבוקרת. כירורגיות ומומחי כירורגיה של השד רואים בהכנה לטיפול הזה חלק מהמעקב שאחרי הניתוח, משום שאישה שיודעת מה צפוי נוטה יותר להתמיד בו.

על התסמינים של סרטן השד ועל חשיבות המעקב, אפשר לקרוא במאמר סרטן השד – תסמינים.

שאלות נפוצות

כמה זמן נמשך טיפול הורמונלי אחרי סרטן שד?

בדרך כלל חמש שנים, ולעתים שבע עד עשר שנים, בהתאם למאפייני המחלה ולהחלטת האונקולוג.

מה תופעת הלוואי השכיחה של מעכבי ארומטאז?

כאבי מפרקים ושרירים, שהם גם הסיבה השכיחה ביותר להפסקת הטיפול. פעילות גופנית ודיקור נמצאו מועילים.

האם טמוקסיפן מסוכן?

הוא בטוח לרוב הנשים, אך מגביר מעט את הסיכון לקרישי דם ולשינויים ברירית הרחם. דימום וגינלי אחרי גיל המעבר מחייב בדיקה.

האם אפשר לטפל בגלי חום בזמן טיפול הורמונלי?

כן, בשינויים באורח החיים ובטיפולים לא הורמונליים. חלק מהתרופות עלולות להחליש את הטמוקסיפן, ולכן הבחירה נעשית עם הרופא.

מה עושים אם תופעות הלוואי קשות מדי?

מדברים עם הרופא. לרוב אפשר להחליף תרופה, להוסיף טיפול תומך או להתאים את הטיפול, במקום להפסיק אותו.

לסיכום

הטיפול ההורמונלי אחרי סרטן שד הוא מסע ארוך, אבל הוא מגן מפני חזרת המחלה. תופעות הלוואי שכיחות, אבל ברובן ניתנות לניהול. ההיכרות איתן מראש, פעילות גופנית, מעקב אחרי העצם ושיחה פתוחה עם הצוות על כל קושי, הם מה שמאפשר להתמיד עד הסוף.

המידע במאמר הוא כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי או רוקחי. אין להפסיק או לשנות טיפול תרופתי בלי התייעצות עם הרופא המטפל.