תרופות לאוסטאופורוזיס ושתלים דנטליים: מה חובה לספר לרופא לפני ההשתלה ולמה זה לא בהכרח שולל אותה

אישה בת שבעים, שנוטלת כבר כמה שנים כדור שבועי לאוסטאופורוזיס, מגיעה לייעוץ על שתל דנטלי. בשאלון הרפואי היא לא מציינת את התרופה, משום שלא חשבה שיש לה קשר לשיניים. זו בדיוק הנקודה שבה מידע פשוט יכול למנוע סיבוך. תרופות לאוסטאופורוזיס חשובות מאוד ומפחיתות שברים, אבל הן משפיעות גם על עצם הלסת, ולכן רופא השיניים חייב לדעת עליהן.

התרופות שמדובר בהן

• ביספוספונטים בכדורים: כמו אלנדרונט וריסדרונט, שנלקחים לרוב פעם בשבוע או בחודש.
• ביספוספונטים בעירוי: כמו חומצה זולדרונית, שניתנת פעם בשנה לאוסטאופורוזיס, או במינונים גבוהים ובתדירות גבוהה בטיפול בסרטן שהתפשט לעצם.
• דנוסומאב: המוכר כפרוליה, זריקה פעם בחצי שנה לאוסטאופורוזיס, ובמינון גבוה יותר בטיפול אונקולוגי.

מה זה נמק עצם הלסת

נמק עצם הלסת הקשור לתרופות הוא מצב שבו אזור בעצם הלסת נחשף דרך החניכיים ואינו מחלים במשך שבועות. הוא מופיע לרוב אחרי פעולה שפוגעת בעצם, כמו עקירה או השתלה, ולעתים גם בלי סיבה ברורה. התרופות מאטות את תחלופת העצם, ולכן במצבים מסוימים העצם מתקשה להתאושש מפגיעה.

כמה גבוה הסיכון

זו הנקודה החשובה ביותר: הסיכון שונה מאוד בין מצבים.

• בטיפול לאוסטאופורוזיס בכדורים: הסיכון נמוך מאוד, ומוערך בשברירי אחוז.
• בטיפול אונקולוגי במינונים גבוהים בעירוי או בזריקה: הסיכון גבוה משמעותית, ומגיע לאחוזים בודדים.
• גורמים שמגבירים את הסיכון: משך טיפול של יותר מארבע שנים, טיפול בסטרואידים, סוכרת לא מאוזנת, עישון, ומחלת חניכיים או זיהום בפה.

לכן, אצל רוב המטופלים לאוסטאופורוזיס, תרופות אלה אינן שוללות השתלה, אלא מחייבות תכנון זהיר. אצל מטופלים אונקולוגיים במינונים גבוהים, השתלות נמנעות לרוב.

הפסקת טיפול זמנית: מתי ואיך

לגבי ביספוספונטים בכדורים, ארגונים מקצועיים לכירורגיית פה ולסת מציעים לשקול, אצל מי שנוטל אותם יותר מארבע שנים או שיש לו גורמי סיכון נוספים, הפסקה זמנית לפני הפעולה ועד ההחלמה, בתיאום עם הרופא המטפל. ההחלטה מתקבלת יחד, משום שיש לשקול גם את הסיכון לשברים.

בפרוליה המצב שונה: אסור להפסיק או לדחות את הזריקה על דעת עצמכם, משום שהפסקה עלולה לגרום לאובדן עצם מהיר ולשברים בחוליות. במקום הפסקה, מתזמנים את הפעולה הדנטלית לאמצע המחזור, לרוב כשלושה עד ארבעה חודשים אחרי הזריקה האחרונה, וממשיכים את הטיפול כרגיל אחרי ההחלמה.

איך מתכוננים להשתלה בבטחה

• לספר לרופא השיניים על כל התרופות: כולל מה נלקח, באיזה מינון, מאיזו סיבה ולכמה זמן.
• תיאום בין הרופאים: רופא השיניים, הרופא המטפל באוסטאופורוזיס ולעתים האונקולוג.
• בריאות הפה לפני הפעולה: טיפול בחניכיים ובזיהומים, וניקוי מקצועי.
• טכניקה עדינה: פעולה זעיר־פולשנית ככל האפשר, ולעתים שטיפות חיטוי ואנטיביוטיקה.
• מעקב צמוד בשבועות שאחרי הפעולה, כדי לזהות מוקדם בעיה בהחלמה.
• הפסקת עישון ואיזון סוכרת.

מרפאות שמתמחות בהשתלות שיניים מתכננות את הטיפול במטופלים כאלה בהתאם, ומשלבות לעתים צילום תלת־ממדי ותכנון מדויק כדי לצמצם את הפגיעה בעצם. ומי שרוצה לדעת כמה זמן שתל מחזיק ומה משפיע על אורך החיים שלו, יכול לקרוא את המאמר לכמה זמן באמת מחזיק שתל דנטלי.

שאלות נפוצות

האם אפשר לעשות שתל כשנוטלים תרופות לאוסטאופורוזיס?

אצל רוב המטופלים בכדורים לאוסטאופורוזיס כן, בתכנון זהיר ובתיאום עם הרופא המטפל. אצל מטופלים אונקולוגיים במינונים גבוהים, השתלות נמנעות לרוב.

מה זה נמק עצם הלסת?

מצב שבו אזור בעצם הלסת נחשף ואינו מחלים, לרוב אחרי עקירה או השתלה, אצל מי שמטופל בתרופות שמאטות את תחלופת העצם.

האם צריך להפסיק את הכדורים לפני השתלה?

לעתים, בעיקר אחרי יותר מארבע שנות טיפול או עם גורמי סיכון נוספים. ההחלטה מתקבלת עם הרופא המטפל, ולא על דעת עצמכם.

מה עושים עם פרוליה לפני השתלה?

לא מפסיקים את הזריקה, משום שהפסקה עלולה לגרום לשברים. מתזמנים את הפעולה לכשלושה עד ארבעה חודשים אחרי הזריקה האחרונה.

מה מגביר את הסיכון לנמק עצם הלסת?

טיפול ממושך, מינונים גבוהים בטיפול אונקולוגי, סטרואידים, סוכרת לא מאוזנת, עישון ומחלת חניכיים.

לסיכום

תרופות לאוסטאופורוזיס אינן שוללות בדרך כלל השתלת שיניים, אבל הן מחייבות לספר עליהן ולתכנן נכון. הסיכון לנמק עצם הלסת נמוך מאוד אצל רוב המטופלים לאוסטאופורוזיס, וגבוה יותר בטיפולים אונקולוגיים ובנוכחות גורמי סיכון. תיאום בין הרופאים, בריאות פה טובה ותזמון נכון מאפשרים לרוב המטופלים ליהנות משתל בבטחה.

המידע במאמר הוא כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי או רוקחי. אין להפסיק או לשנות טיפול תרופתי בלי התייעצות עם הרופא המטפל.